חיטת אינקורן היא החיטה הראשונה והעתיקה ביותר שידועה למדענים ונחשבת לחיטה הראשונה שידע האדם - חיטת הבר.
שמה של האינקורן נגזר מהשפה הגרמנית ופרושו 'גרגר יחיד'.
המאפיין המובחן העיקרי של החיטה העתיקה הוא שהיא שונה גנטית מחיטות המורשת והחיטות המודרניות. המבנה שלה פשוט יותר, מבנה החלבונים שלה אחר והתנהגות האפייה שלה שונה לגמרי.
לצד חיטת האֶמֶר, חיטת האינקורן נחשבת לחיטה הראשונה שתורבתה ע"י האדם. גרעינים של חיטת הבר - הזן הפראי מתועדים לראשונה בסביבות שנת 7500 לפני הספירה. עדויות לגידולים של אינקורן נמצאו באזורים ההרריים של דרום-מזרח טורקיה, באזור מרכז אנטוליה.
האינקורן שונה מהחיטה המודרנית, ובדומה לחיטים עתיקות כאֶמֶר וכוסמין היא מסווגת כ'חיטה מכוסה'.
חיטת האינקורן משגשגת באדמה שרוב סוגי החיטים אינם יכולים להתקיים עליה. למרות שחיטת אינקורן גדלה בשפע לפני אלפי שנים, היום הגידול מוגבל לאזורים מצומצמים - מרוקו, צרפת, טורקיה וחלק מרוסיה.
החיטה אינה נזרעת תכופות ונחשבת היום 'מזון על'.